לוי אשכול

לוי אשכול (במקור: שקולניק) נולד באוקראינה ב-1895. בהיותו בן 19 בלבד, בשנת 1914 עלה לבדו לארץ ישראל. 

לוי הצעיר עבד כפועל חקלאי ובשנת 1920 היה אשכול ממקימי קבוצת דגניה ב', שם עסק בחקלאות ויזם את הבאת משאבת המים הראשונה לקבוצה כדי להקל על חיי החברים ולשפר את העבודה החקלאית. בשנת 1937 הקים את חברת "מקורות", חברת המים הלאומית, כדי לספק מים לכל נקודות היישוב, גם המרוחקות ביותר, בכל רחבי הארץ.

בתקופת מלחמת העצמאות, ניהל את משרד הביטחון ודאג לאספקה שוטפת של ציוד, מזון ונשק ליחידות הצבא.

מיד עם הקמת המדינה התמנה לוי אשכול לראש מחלקת ההתיישבות בסוכנות היהודית ובשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה, פעל להקמתם של יותר מ-400 יישובים חדשים בארץ, מקרית שמונה בצפון ועד לנגב בדרום.

בשנת 1951 מונה לראשונה לממשלה ושימש תקופה קצרה כשר החקלאות והפיתוח. בשנת 1952 התמנה אשכול לשר האוצר של מדינת ישראל ובמשך 11 שנים הוביל את פיתוח הכלכלה הישראלית, למרות הקשיים, לשיגשוג וצמיחה, והפך את הכלכלה הישראלית לסיפור הצלחה.

בשנת 1963, כאשר פרש דוד בן-גוריון מהממשלה, מונה לוי אשכול לתפקיד ראש הממשלה ושר הביטחון. בין הפעולות הבולטות שביצע כראש הממשלה: שיפור יחסי החוץ של המדינה, הנהגה של מדיניות כלכלית חביטול השלטון הצבאי שהיה נהוג באזורים שונים בארץ בהם חיו ערבים ישראלים, פתיחת שידורי הטלוויזיה הישראלית, ועוד.

לוי אשכול הנהיג את המדינה לקראת ובמהלך מלחמת ששת הימים. הוא הקים את ממשלת הליכוד הלאומי שבה יוצגו מפלגות האופוזיציה במטרה להרגיע את העם ולהבטיח אחדות. מלחמת ששת הימים הסתיימה בניצחון צבאי גדול למדינת ישראל בזכות פעולותיו של אשכול להכנת הצבא למלחמה ולחיזוק יחסי החוץ של המדינה עם ארצות הברית. 

לוי אשכול נודע כמנהיג וכאדם בעל חוש הומור מפותח ויחס אנושי חם אל כל האנשים עימם עבד. הוא היה ידוע כמנהיג המסוגל לפתור בעיות, לגשר ולאחד קבוצות ואנשים - הוא הצליח לאחד את מפלגות הפועלים לרשימה פוליטית משותפת ("המערך") ולאחר מכן למפלגה אחת: מפלגת העבודה.

בשנת 1969 נפטר ממחלת לב בעודו מכהן כראש ממשלה. כהונתו נמשכה שש שנים.