לוי אשכול במליאת הכנסת

הכנסת מציינת זכר אשכול. צילום: לע"מ
מליאת הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת לציון 120 שנה להולדת ראש הממשלה לוי אשכול
27/07/2015

מליאת הכנסת קיימה ישיבה מיוחדת לציון מלאות 120 שנים להולדתו של ראש הממשלה לוי אשכול.  האירוע התקיים בחסות יושב ראש הכנסת יולי-יואל אדלשטיין וביוזמתה של יד לוי אשכול.

בני משפחתו של לוי אשכול ובראשם אלמנתו מרים אשכול, בנותיו תמה ועפרה וחתנו אברהם שוחט, התקבלו בלשכת יושב ראש הכנסת במעמד מיוחד בנוכחותם של ראשי שלוש הרשויות, יושב ראש הכנסת אדלשטיין, ראש הממשלה בנימין נתניהו ונשיאת בית המשפט העליון מרים נאור. בתום ההתכנסות פנו הנוכחים אל מליאת הכנסת, בה נישאו דברים לזכרו של לוי אשכול על ידי יושב ראש הכנסת, ראש הממשלה, וראש האופוזיציה יצחק הרצוג.

להורדת קובץ הנאומים המלא לחצו כאן

ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר: "ככל שאני מעמיק בפועלו ומעשיו של לוי אשכול אני מתמלא בהערכה מחודשת לתרומה הכבירה שלו לביטחונה ושגשוגה של מדינת ישראל. ראוי שהמורשת הזו תועבר לכל חלקי הבית ולכל מי שעסוק בתפקידי הנהגה במדינה, ולדורות הצעירים.

לוי אשכול האמין שתקומת ישראל בנויה מכמה יסודות ובניהם שיבה לאדמה, בניית כלכלה מודרנית וביצור כוחנו. הוא פעם מטעם קרן קיימת לישראל לרכוש אדמות לעיבוד, ויזם את הקמת מקורות. היה בו להט להפריח את אדמת הארץ וזה הפך אותו לאדריכל ההתיישבות בשנותיה הראשונות של המדינה. אשכול שימש 11 שנים כשר אוצר וכרגיל הצרכים היו מרובים והמשאבים דלים ולמרות זאת הוא רשם הישגים מרשימים. הכרתי לא מעט תעשיינים ישראלים ויהודים שאשכול שכנע אותם להשקיע בארץ והוא אמר להם "אני אפתור לכם את הבעיה בבירוקרטיה". הוא היה מפלס דרך למשקיעים והיו לכך תוצאות בהקמת מפעלים חשובים. אנחנו היום רוצים להוריד את הגדרות הכלכליות לצד זה שאנחנו בונים את הגדרות הביטחוניות. לגבי הביטחון, הייתה לו תרומה חשובה בהקמתו של צה"ל. עיקרון מרכזי מבחינתו הייתה התעצמות צה"ל וחיזוק ההרתעה. אנחנו צריכים לסמוך קודם כל על עצמנו. הוא היה ראש הממשלה במלחמת ששת הימים והתבונה המדינית שלו הייתה אחד הגורמים לניצחון.

היה לו סגנון מנהיגות מיוחד משלו, הוא ביקש להשליט אוירה של פיוס לאומי ולחזק את האחדות בעם. הוא נקט צעד מפייס וזה ביטול הממשל הצבאי שערביי ישראל היו נתונים בו מאז מלחמת העצמאות. הוא ידע כיצד לרתום גורמים שמחזיקים בדעות שונות למטרה אחת. הוא אמר אני מתפשר ומתפשר עד שאני משיג את מה שאני רוצה.

על רקע ההקצנה באזורנו היום כדאי להיזכר במה שאמר אז ש"עלינו לבנות כוח הרתעה רב עוצמה שיהפוך את התוקפנות לאשליה מסוכנת לבעליה".

גולת הכותרת של פועלו הייתה איחוד ירושלים. תארו לכם שירושלים הייתה היום מחולקת כמו גם רכסי הגולן, היו עומדים קנאי האסלם היום. לכן ירושלים חייבת להישאר מאוחדת תחת ריבונות ישראל. איננו יכולים למנוע את הקנאות והקיצוניות, אנחנו רק יכולים לשמר את ההתנגדות לכוחות הללו."

 

ראש האופוזיציה יצחק הרצוג: "היום, במרחק השנים ניתן לקבוע בוודאות כי לאשכול הייתה תרומה מכרעת לניצחון הגדול של ישראל במלחמת ששת הימים. אותו ניצחון, שנזקף אז באותם הימים רק לזכותם של מצביאים גדולים ומבצעים מרהיבים, לא היה נולד למדינת ישראל הצעירה אם לא היה נוהג אשכול כמי שעול ההיסטוריה מונח על כתפיו.

מיד לאחר המלחמה אשכול לא נח על זרי הדפנה הוא תכנן מהלכים מדיניים אמיצים אך מותו בטרם עת קטע את יוזמותיו. בעת כהונתי כמזכיר הממשלה ביקשתי לעיין בתמליל ישיבת הממשלה מן ה-12 ביוני 1967, הדיון הגורלי בו החליטה ממשלת ישראל להציע פדיון שטחים שנכבשו תמורת שלום. ציפיתי לקרוא ביטויים נשגבים, מליציים ונבואיים של לוי אשכול, על חזרה לארץ אבות. תחת זאת קראתי פרגמטיזם חודרני ונוקב –"מה נעשה עם שני מיליוני ערבים?" שאל אשכול שלא פילל כי כעבור חצי יובל עדיין תרחף השאלה הזו בחלל חיינו במלוא עצמתה.

בהקשר זה חשוב גם לתקן עיוות היסטורי שאתה אדוני ראש הממשלה בנימין נתניהו יצרת במהלך קמפיין הבחירות:בסרטון שלך מר נתניהו במערכת הבחירות קבעת כי אשכול בחר לפתוח במלחמה למרות שוושינגטון התנגדה לכך בכל תוקף. צר לי שהעובדות הן שונות. אני מניח שתוכל להסתייע בחברינו ההיסטוריון וחבר הכנסת מייקל אורן ובספרו הנהדר "שישה ימים של מלחמה". ראש הממשלה אשכול שלח תחילה את שר החוץ אבא אבן לסבב שיחות שכלל גם את הנשיא ג'ונסון, סבב שלא הניב תוצאה של הסכמה. לאחר מכן שלח את ראש המוסד שלו מאיר עמית לשיחות חשאיות עם המנהיגות האמריקאית ורק לאחר שנרמז לו שארה"ב תבין אם ישראל תצא למלחמה חזר ודיווח על כך לאשכול שעד אז, כפי שמספר אורן בספרו, עמד בלחצי תופת של מטכ"ל רעב לקרב וגורמים רבים בתוך ממשלתו. אשכול רצה מלכתחילה גיבוי בינלאומי או לפחות הסכמה שבשתיקה לפתיחה במלחמה. וכידוע, בתום תקופה ארוכה הוא זיהה את הרגע הנכון וידע לצאת למלחמה רק שהייתה לו תשתית מדינית ראויה לכך. הוא גילה נחישות ואיפוק – והצליח!

החלטתו המכוננת של אשכול, לבטל את הממשל הצבאי שחל על ערביי ישראל הייתה צעד מהפכני ונועז.  עד אז נחשב הציבור הערבי כאיום ביטחוני מתמיד. הטבח בכפר קאסם לא שינה את המצב. רק ראש ממשלה ושר ביטחון אזרחי כאשכול הבין את המשמעות האידאולוגית הנאורה של החלטתו אשר תאמה לגמרי את רוח מגילת העצמאות. החלטתו זו מתכתבת עם ההחלטות האמיצות של ממשלת רבין לסגור את הפערים מהם סובל הציבור הערבי, ממשלה בה כיהן אברהם (בייגה) שוחט, חתנו של אשכול, כשר האוצר.

החלטתו של אשכול להקמת השידור הציבורי, אף היא עומדת בלב תפיסת עולמו הנאורה. אשכול ויתר במודע בהחלטתו זו על שליטתו של ראש הממשלה במידע המועבר לציבור מטעמו והעדיף את טובת הציבור על פני האינטרס שלו להמשיך ולשלוט בתקשורת.

אכן מכובדיי, תקצר היריעה מעוד ועוד החלטות ומעשים של ראש ממשלה מהפכן, ביצועיסט שלצערי לא מעט ממה שהוריש לנו מתכרסם והולך מול עינינו – הברית עם ארצות הברית מאוימת, אין תהליך שלום, היחס לערביי ישראל כפי שבא לידי ביטוי בבחירות הוא מחפיר, השידור הציבורי בסכנה ואושיות הדמוקרטיה של המדינה מאוימות, במשק הישראלי קיימים פערים בלתי נסבלים, מעורבות המדינה למען אזרחיה נשחקת ועוצמתה של מדינתינו נפגמת."

יושב ראש הכנסת יולי יואל אדלשטיין אמר: "אשכול הצטיין בסבלנות, בפיקחות ובמתינות. הזיכרון הקולקטיבי לא תמיד עשה עִמוֹ חסד, בעיקר כשזיהה אותו עם מה שנתפס כהיסוס שאחז בהנהגה שלנו, ערב מלחמת "ששת הימים" בגלל נאום רדיו שנשא, שהיה משובש בשל שינוי שהוכנס בו ברגע האחרון. עדויות מתוך ישיבות דרמטיות שהתנהלו באותם ימים, מציירות את דמותו דווקא כמי שידע להתנהל בתוך מה שנראה היה כְּמשבר קיוּמי על ישראל- בקור רוח יוצא דופן, בשיקול דעת ובתבונה שהיו כה חשובים לניהול המערכה. הניצחון ההירואי של ישראל במלחמה הקריטית והמהירה לא מזוהה איתו במיוחד- שוב, אולי משום שקל יותר לייחס לו את "תקופת ההמתנה" המייסרת ולא את ההצלחה שנקצרה הודות להכנה מדוקדקת ולסבלנות לפתוח במערכה בעיתוי הנכון.

אחת האמירות המזוהות ביותר עם אשכול הייתה: "הפנקס פתוח והיד רושמת", שנאמרה במקור בְהקשר לתגובת ישראל לטרור שהופנה נגדה. יש לראות בכך את ההיפך הגמור מהססנות: תגובות "מהבטן" לרוב אינן ראויות למנהיגים, שעליהם להאזין אמנם היטב לרחשי לב הציבור- אך לקבל החלטות שקולות, המביאות בחשבון את מכלול השיקולים המדינתיים, המקומיים והבינלאומיים בכל המישורים.

אשכול ניחן בדיוק בראיה כזו: חדה כסכין, קרה לעתים אך חפה משיקולים זרים או משאיפה לרָצות מישהו או משהו באופן מיידי שאינו ענייני. לכן, כשמנהיג אומר "הפנקס פתוח והיד רושמת" - בעיניי יש בכך אמירה נהדרת ותמציתית המבטאת בדיוק נמרץ את מה שעליו לשדר, הן לאויב והן לציבור שלו: אנחנו איננו אדישים לנעשה ובוודאי לא מתכוונים להבליג; אבל לא ניתֵן לגורמים חיצונים להכתיב לנו לא את סדר היום ולא את סדרי העדיפות, ובוודאי לא נלך שולָל אחרי פרובוקציות."

 

בתום הישיבה לזכרו, הופנו המוזמנים ובני משפחת אשכול לקומת הממשלה שם הוצבה תערוכת צילומים מאוסף התמונות הפרטי של מרים ולוי אשכול. התמונות פותחות צוהר אל תקופת הקמת המדינה: אשכול כמנהל המייסד של חברת מקורות, כראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, כשר האוצר וכראש ממשלה. בין התמונות: אשכול עובד אדמה בקבוצת העבודה (1917), ביקור עם בתו תמה באתר לקידוח גז בנגב (1953) ועם הרמטכ"ל (ראש המטה הכללי) יצחק רבין לפני מלחמת ששת הימים (1966). התערוכה הוצבה בכנסת על ידי יד לוי אשכול ובתרומתה הנדיבה של חברת HP אינדיגו.

בסיכום היום הוזמנו בני משפחת אשכול אל חדר הביטחון בו התכנסו ישיבות הממשלה בתקופת מלחמת ששת הימים. החדר מעוטר כיום בתמונות ועדויות לציון תפקידו ההיסטורי ב-1967.