בחוג המפלגה

מראשית דרכו הציבורית ראה אשכול חשיבות באיחוד זרמים והיה בין החברים הבודדים במפלגת הפועל הצעיר שהביעו תמיכה ביצירת מפלגת פועלים מרכזית. הקו העקבי שהציג הגיע לשיאו עם הקמתה ב-1930 של מפא"י (מפלגת פועלי ארץ ישראל). עם היווסדה, נמנע מהצהרות ליצירת חזון ארוך טווח וביקש לראות במפא"י הזדמנות לקידום "הקמת חברה חדשה, שבה ישררו שוויון חברתי וכלכלי ויחסים צודקים יותר בין אדם לרעהו ובין אדם לחברה".

בשנים אלו היה מעורב במפעלים הכלכליים הראשיים בארץ ישראל – חברת המים מקורות, חברת ההתיישבות ניר, המרכז החקלאי והסכם ההעברה. ככל שהתחזק מעמדה של המפלגה בהנהגת היישוב התחזק גם מעמדו מתוקף תפקידיו. ב-1938 נבחר אשכול לחבר מרכז מפא"י ובשנים הבאות, בעקבות התעצמותם של הבדלי המדיניות בין החטיבות השונות, היה בין הפעילים המרכזיים לפשרה. כך למשל, ב-1940 הציע אשכול לאחד את הגופים הביצועיים שנתמכו על ידי זרמים רעיוניים שונים: תנועות ההתיישבות השונות (חבר הקבוצות ותנועת הקיבוץ המאוחד) ותנועות הנוער השונות (גורדוניה, הנוער העובד והלומד, מחנות העולים). בחודשים שקדמו להתפלגות החברים והקמתה של התנועה לאחדות העבודה היה ב-1944 חבר בוועדת הוותיקים שעסקה בנסיונות למניעת הקרע.

במהלך 1944-1942 שימש בתפקיד מזכ"ל המפלגה. דרך התנהלותו בצל המשבר המפלגתי לקראת וסביב פילוג סיעה ב' הטיבו עם מעמדו בהנהגתה הפוליטית של המפלגה. בצד ויתוריו, כגון שיתוף סיעות השמאל במוסדות ההסתדרות, עמד אשכול באופן נחרץ על הצורך בביטול הסיעות הפנימיות במפא"י. אף שהפילוג לא נמנע, היו אלה יוזמותיו ופשרותיו בימי המשא ומתן שמנעו את אובדן התמיכה הציבורית במפא"י והביאו להתחזקותה במוסדות ההסתדרות ובאספת הנבחרים. את תפקידו סיים עם כניסתו לתפקיד מזכיר מועצת הפועלים בתל אביב, כנציגה של מפא"י בהנהגת המועצה. 

ב-1951 נבחר אשכול לכנסת השנייה והחל לכהן כשר בממשלותיהם של דוד בן-גוריון ומשה שרת. בשנות כהונתו כשר האוצר תפס עמדה מרכזית בשולחן הממשלה. במערכת הבחירות לכנסת הרביעית (1959) מונה לאחראי על סניפי המפלגה בארץ וליושב ראש הוועדה המפלגתית לעניינים חברתיים.

לאחר פרשת "עסק הביש" וההאשמות הפנים-מפלגתיות סביב הגורם האחראי לתפעול חולית הריגול במצרים, אשכול נתמנה כבורר מוסכם מטעם שני המחנות. בעצתו פרסם משה שרת הצהרה פומבית בנושא, אך המשקעים בין המחנות נותרו וב-1960 עלה הנושא בשנית וביתר שאת:  דרישתו של בן-גוריון לבירור משפטי הביאה את אשכול להמליץ על הקמת ועדת שרים לבחינת הנושא, ולאחר התפטרותו של בן-גוריון מראשות הממשלה המשיך לגשר והביא לפשרה לפיה יודח פנחס לבון מתפקידו כמזכ"ל ההסתדרות.

ב-1961 ביקש בן-גוריון לפרוש מתפקידיו והמליץ על אשכול כמחליפו. מרכז המפלגה סירב להעמיד מועמד אחר לראשות הממשלה והתפתחויות אלו כפו מערכת בחירות ארצית. היחלשות מעמדה של מפא"י הקשה על הרכבת הממשלה ואשכול נרתם לניהול המשא ומתן בין סיעות הכנסת.

ביוני 1963 התפטר בן-גוריון מתפקידיו כראש הממשלה ושר הביטחון ואשכול נתמנה, בהמלצתו, למחליפו, ללא קיום בחירות. בהיותו יושב ראש מפא"י ביקש לקדם את חזונו רב השנים לליכוד מפלגות הפועלים: ב-1964 כונן המערך בין מפא"י ומפלגת אחדות העבודה וב-1968 אוחדו השתיים יחד עם נציגי רפ"י ליצירת מפלגת העבודה. בינואר 1969 הושלמו מהלכים אלה עם כינון המערך בין העבודה ומפ"ם (מפלגת הפועלים המאוחדת).

להורדת קובץ מותאם להדפסה לחצו כאן

1895
שנים מוקדמות

לוי אשכול (שקולניק) נולד באוקראינה ב-1895. בנעוריו למד בגימנסיה היהודית בווילנה, שם נהפך לפעיל ציוני. הוא עלה ארצה במסגרת העלייה השנייה ב-1914, ועבד כפועל חקלאי. לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא הבריטי.

1920
בתנועת העבודה

ב-1920 היה אשכול ממקימי קבוצת דגניה ב'. באותה עת השתלב בגופי תנועת העבודה: היה חבר פעיל במרכז החקלאי, היה ממייסדי ההסתדרות ושימש ציר בקונגרסים הציוניים.

1930
בחוג המפלגה

ב-1930 היה בין מקימי מפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) - תוצר של פועלו למען איחוד מפלגות הפועלים.

1937
בארגון ההגנה ובצה"ל

ב-1937 הוא יזם והקים את חברת המים "מקורות" ועמד בראשה עד 1951. במקביל, במשך שנות הארבעים עמד בראש מועצת פועלי תל אביב ושימש כגזבר ארגון ההגנה. לקראת הקמת המדינה, הופקד על הכנת התשתית להקמת צה"ל.

1963-1948
בראש מפעל ההתיישבות

בשנים 1963-1948 עמד בראש מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית. בשלוש השנים הראשונות לכהונתו ליווה את הקמתם של כ-400 יישובים חדשים ולצדם מערך חקלאות ותעשייה שנועד להוות בסיס לעצמאות כלכלית.

1951
במשרד האוצר

ב-1951 מונה לראשונה לממשלה ושימש תקופה קצרה כשר החקלאות והפיתוח. בשנים 1963-1952 כיהן כשר האוצר – תקופה משמעותית בה עבר המשק הישראלי ממדיניות של קיצוב ואספקה למשק בעל בסיס חקלאי איתן וראשיתה של תעשייה מתקדמת.

1963
בראשות הממשלה

ב-1963, מונה אשכול לראש הממשלה ושר הביטחון. תקופת כהונתו השפיעה רבות על ליכוד האומה באמצעות ביטולו של הממשל הצבאי על ערביי ישראל, הקמת מפלגת העבודה, ובכינון ממשלת הליכוד הלאומי – לקראת הנהגת המדינה במלחמת ששת הימים ולאחריה. הניצחון הצבאי במלחמה נזקף, בין היתר, לברית האסטרטגית שרקם עם הממשל האמריקני. כהונתו נמשכה שש שנים.

אשכול היה איש חזון ומעש, אוהב אדם ואיש משפחה. הוא נודע ביכולתו לגשר על פערים ובהיותו בעל חוש הומור ייחודי.

אשכול נפטר ב-1969 ממחלת לב, בעודו מכהן בתפקיד ראש הממשלה.