בחוג המשפחה

לוי אשכול היה אב לארבע בנות: מנישואיו הראשונים לרבקה מהרשק נולדה בתו נועה ומנישואיו השניים לאלישבע קפלן נולדו בנותיו דבורה, תמה ועפרה.

לוי ואלישבע אשכול בחתונת בתם תמה

ראשית הכרותו עם רבקה מהרשק כעובד חקלאי בפתח תקווה, ב-1915. לאחר מספר שנות הכרות, נישאו ב-1922 ולאחר מספר חודשים של שליחויות משותפות באירופה, בראשית 1923 חזרו יחד לארץ והקימו את ביתם המשותף בקבוצת דגניה ב'. כחמש שנים מאוחר יותר נפרדו וזמן קצר לאחר מכן קיבלו גירושיהם תוקף. בעקבות זאת החלו להתהדק יחסיו עם אלישבע, איתה קיים קשרי התכתבות שהחלו ב-1922 ובהם שיתפו זה את זו בפעילותם הציבורית וקשרו קשרי ידידות עמוקים. בפברואר 1930 נישאו וחייהם המשותפים נמשכו עד לפטירתה של אלישבע ב-1959 לאחר מחלה קשה וממושכת.

בשנים 1940-1935 התגוררה המשפחה בתל אביב ולאחר מכן שבה לחיות בקבוצת דגניה, אך ב-1944 עזבו בשנית. אף כי לא עזבו את דגניה באופן רשמי ובה גם הובאה אלישבע לקבורה, לאחר עזיבתם זו חיו בתל אביב ובירושלים.

בטקס נישואיו למרים, 1964

מותה של אלישבע הותיר חלל גדול עליו כתב במכתביו לקרובים לו: "ישנם כדי חרסינה עדינים אשר בהשברם אינם ניתנים לתיקון ולאיחוי", וכן "הוכיתי מכה עצומה. אלישבע הייתה אדם במלוא מובן המילה. משכילה, נבונה, חולצה ברוחה, איש תנועה אידאית, אישה ואם מסורה חביבה ואהובה. והנה נעקרה מתוכנו. אין אני יכול להבליג". רק לאחר כניסתו לתפקיד ראש הממשלה נישא פעם נוספת. נישואיו למרים זליקוביץ' נמשכו חמש שנים, עד לפטירתו בפברואר 1969 ובמהלכן מילאה במסירות את תפקידה הבלתי רשמי כאשת ראש הממשלה.

עם עלייתו של לוי אשכול לארץ ישראל ב-1914 ניתקו קשריו עם משפחתו. ב-1925 נזדמן לביקור ברוסיה ובמהלכו פגש לראשונה מאז עזב את אמו ואת אחיו ליפא, אך הקשרים נותקו בשנית לאחר מכן וחודשו רק לאחר הקמתה של מדינת ישראל, אז החל בקשרי התכתבות עם אחיו ליפא ובן-ציון. אחיהם עמנואל (מאניה) נהרג בשורות הצבא הסובייטי בתקופת מלחמת העולם השנייה. באפריל 1964 התאפשרה יציאתו של בן-ציון מברית המועצות והוא השתקע בישראל.